אני איש של ידיים. ביום־יום אני עובד כהנדימן, בעיקר לצד מעצבות פנים, ובמקביל מנהל עם בת הזוג שלי עסק לאירועים קולינריים. אני אוהב לבנות, לתקן, לבשל, להגיש ולעבוד עם חומר. החיבור בין היד, העין והיכולת הטכנית תמיד היה המקום הטבעי שלי.

אני חי ביפו, והעיר נכנסת לעבודה שלי בלי שאני ממש מתכוון לכך — האבן, הטיח, הצבעים, הבתים הישנים, השוק והחופש שיש כאן. במקביל, אני נמשך כבר שנים לעיצוב ולמלאכות היפניות: לפשטות, לחומרים, לפרופורציות, לדיוק ולקפדנות.

לפני כמעט חמש שנים נכנסתי בפעם הראשונה לסטודיו לקדרות ומאז לא באמת יצאתי ממנו. החיבור לחימר היה מיידי. עם הזמן למדתי להכיר אותו לעומק — להבין מתי הוא מוכן לזוז, איפה הגבול שלו ומתי דווקא צריך להפסיק לגעת.

אני מרגיש שביני לבין החימר התפתחה שפה שלמה. וככל שאני לומד לקרוא אותו טוב יותר, אני יכול לקחת אותו רחוק יותר.

רוב הכלים שלי נוצרים מתוך מחשבה על שימוש — על שולחן, על אוכל, על תה, על פרחים ועל החיים בבית.

בליבה של החותמת שלי נמצא השם שלי — דין — שהוא מבחינתי לב היצירה. כל מה שאני יוצר מתחיל ממני, מבפנים. מסביב לשם יש מסגרת שאינה נסגרת עד הסוף; היא מייצגת את האופי שלי, את הצורך בחופש ואת המקום שאני תמיד משאיר פתוח ליצירה.